סיפור קטן על זיכרון תאי
אתמול נווה הבן שלי שעוד רגע חוגג שלוש, הכין בתור משחק מיטה לבובה שלו בתוך קופסה שקופה.
היה לו חשוב לשים לה שמיכה, מוצץ, כרית, וצינור משחק כחול בתור בקבוק… ואז הוא סגר את המכסה.
כשהוא הביא אלי את המיטה של הבובה נדהמתי – זה ממש נראה כמו אינקובטור.
זה הזמן לספר (למי שלא יודע/ת) שנווה היה בפגיה, באינקובטור במשך כל החודש הראשון לחייו. הוא נולד בשבוע 31, במשקל 1.7, בריא תודה לאל – אבל עדיין הרבה יותר מוקדם ממה שרצוי.
לראות את הילד שלך, שזה עתה נולד, נלקח מיד לתוך אינקובטור בלי יכולת לגעת בו יותר מכמה רגעים זו לא חוויה נעימה לאמא. אבל המציאות היא שהאינקובטור וצוות הפגיה המדהים של לניאדו – למעשה אפשרו לו לחיות.
המשחק הזה של נווה מראה לי שלמרות שעברו 3 שנים מאז ימי הפגיה, ולמרות שהיה בימים הראשונים של חייו – תת המודע שלו זוכר את הזמן שלו באינקובטור. וזוכר ממש איך זה הרגיש סביבו ומה עטף אותו.
מדהים לראות שכל מה שנווה שילב במשחק שלו אתמול היה לו באינקובטור כשהיה תינוק. השמיכה העוטפת מתחתיו (ולא מעליו), הכריות שעטפו אותו כמו קן, המוצץ שהיה מונח לידו, והצינורות שדרכם הוא נשם ואכל.
תת המודע של נווה זוכר. זהו זיכרון תאי שנמצא שם.
****************
בשנים האחרונות הגיעו אלי מספר מטופלים בוגרים שנולדו פגים.
שמתי לב שכולם בלי יוצא מן הכלל שיתפו על כך שהם מתמודדים עם חרדות ברמות שונות, וקשיים שונים במערכות היחסים. בעיקר סביב נושא היקשרותי.
כשצללתי איתם למקור של הדברים כולם בלי יוצא מן הכלל הגיעו ללידה, לפחד שאולי ליווה את האם ואותם עוד מההריון, ומהלידה שאולי הייתה שם סכנה ממשית לחיים שלהם.
וכמובן הזמן בפגיה, שם היו לרוב באינקובטור, לפעמים בסכנת חיים, עוברים בדיקות וטיפולים פולשניים.
ולכל זה מצטרפת פגיעה בהיקשרות הבריאה מול ההורים מהסיבה הפשוטה שההורים, לא יכלו להיות שם באופן קבוע ולייצר מגע מתמשך ובריא לאורך זמן עם התינוק כל עוד היה בפגיה, בתוך האינקובטור.
כל זה יכול לייצר אצל התינוק שרק נולד פוסט טראומה מורכבת, במידה ואין מודעות וטיפול נכון.
ובגלל שהטראומה נוכחת שם בשלב כל כך מוקדם בחיים, ההשפעות של זה עלולות להתערבב עם תחושת העצמי של הילד.
לאורך השנים בעבודה שלי עם מאומצים ראיתי דברים דומים, והתמקצעתי בתאוריית ההיקשרות – האופן שבו הילד לומד לייצר קשרים מול הסביבה, וזה מתחיל כמובן בקשר עם ההורים מרגע הלידה.
לכן כשבני נולד, והגיעו אלי המטופלים האלו, ידעתי מה לחפש ולאן ללכת איתם, וכבר היו לי השערות מה הם חוו… אבל לשמחתי גם ידעתי איך אפשר לטפל בזה. ולעזור למטופלים שלי להוריד את רמת החרדה בחייהם, ולייצר קשרים טובים יותר עם עצמם ועם האנשים שבחייהם.
הידע שלי גם עזר לי להבין ולדעת איזה מענה לתת לבן שלי כך שהטראומה לא תהפוך להיות פוסט טראומה ולא תנהל את חייו.
**************************
אז מה אפשר לעשות?
אם אתם הורים לילדים שנולדו פגים, קודם כל זכרו לחבק אותם הרבה.
תנו להם לבטא את הרגשות שלהם,
תזכרו שיש דברים שנמצאים שם בתת מודע שקשורים ללידה המוקדמת ולתקופת הפגיה.
אם הילד נצמד מידי, או מרוחק מידי – זה יכול להיות קשור.
ואם אתם נולדתם פגים ואתם שמשהו עדיין יושב שם – גם יש מה לעשות. ברגע שמעלים את הפחד למודע ומבינים מה יצר אותו, זה כבר משחרר חלק גדול מהמטען.
לא חייבים להמשיך לסחוב את הטראומה הזאת לאורך כל החיים, אפשר לשחרר אותה. אבל חייבים להיות מודעים לכך שיש לה השפעה אולי על כל החיים של האדם.
בתמונות : נווה באינקובטור לפני כמעט 3 שנים.
והבובה "במיטה" שנווה יצר לה
נטע סימן טוב
מטפלת רגשית הוליסטית
