במשך כל כך הרבה שנים הייתי באנרגיה של השרדות, דחקתי את עצמי, ודחפתי את עצמי למעלה, בכוח, רק לצאת מהמקום הכואב, רק ליצר לעצמי מקום של שלווה ורוגע.
במצבים המאוד קשים זה עזר לי, זה שמר עלי שפויה, ובחיים, זה נתן לי כוח, ליצר לעצמי חיים טובים, לא משנה מה קורה בחוץ.
אך האנרגיה הזאת הייתה טובה פעם למצבים שבהם לא הייתה ברירה אלה לשרוד, אך להיום היא כבר לא מתאימה לי. היא מגבילה אותי, עוצרת אותי, מונעת ממני פשוט להיות, ולהנות מהחיים.
לפני כחודש עברתי תאונת דרכים. תודה לאל יצאתי שלמה (איכשהו). לא קיבלתי מכות רציניות מידי, האברים שלמים, אך הנפש עוד מתאוששת.
האינסטינק הראשוני שלי, הוא להבין ישר למה זה קרה, ולהביא את עצמי מהר למצב של התאוששות, בלי כאב, מצב בו אוכל לתפקד שוב.
מנגנון ההישרדות שלי עלה שוב למעלה.
ואכן תוך שבוע היה שיפור עצום, שחררתי את הטראומה ממערכת העצבים שלי, הבנתי למה התאונה קרתה, (מסתבר שיש שם הרבה רבדים, רמז זה קשור לאלימות שחוויתי כילדה, לאימוץ, ולמוות של אמא שלי). תוך שבוע חזרתי ללכת, ואפילו לעלות במדרגות.
אבל אחרי שבוע משהו קרה. הגוף אותת לי שאני לא יכולה יותר ללכת באותם דפוסים, של לרפא את עצמי כאן ועכשיו מהר.
לגוף יש את הקצב שלו. והוא צריך שאקשיב לו, אשחרר את היצר ההישרדותי ופשוט אהיה, אנוח. הוריד הילוך.
הגוף ביקש ממני שאכבד את הקצב שלו.
חודש וקצת אחרי התאונה אני עוד צולעת, עוד יש כאבים, ואפילו זיהום קל התפתח. כתוצאה מזה אני עם אנטיביוטיקה, שגם מעודדת אותי לנוח… ופשוט להיות.
בקליניקה שלי, אני פוגשת הרבה אנשים והורים, שרוצים את התוצאה כאן ועכשיו, שהם רוצים ומצפים שהילדים שלהם יעמדו על פי הציפיות שלהם וישתנו, ויתאימו את עצמם אל ההורים.
זה לא עובד ככה, לכל אחד יש את הקצב שלו ללמוד את הדברים ולהשתנות. כאשר אנחנו מכבדים את קצב ההתקדמות שלנו ושל הסובבים אותנו, אנחנו מאפשרים למשהו חדש ואחר להיכנס פנימה, ולהשתנות.
במקומות האלה ורק במקומות האלה, מתרחש הריפוי.
ויש אפשרות ליצור תקשורת עם עצמנו וסביבתנו ממקום חדש ומעצים יותר.
02022020 שמח לכולם
מטפלת רגשית הוליסטית
072-3972233
