לפני כמה שנים עלה לרשת סירטון של ילדה בוכה, ואבא שפשוט נמצא שם נוכח איתה, מאפשר לילדה לשחרר את הכל, ובכל זאת להיות שם איתה, נוכח. האבא מחזיק בשביל הילדה את המרחב, נוכח שם איתה לא משנה מה קורה, עד שהילדה נרגעת ומתמסרת.
הסרטון שעליו נדבר בכתבה זו עלה לפייסבוק לפני מספר שנים. עכשיו כשאני אמא בעצמי נזכרתי בו ורציתי לחזור אליו, אך גיליתי שהוא ירד מהרשת. לשמחתי הצלחתי לאתר את האבא שבסרטון. שמו ג'ואל מיטצ'ל מארצות הברית. הוא העביר לי את הסרטון שתראו בהמשך, יחד עם אישור לפרסם אותו. ג'ואל כיום פעיל בארגון אשר מספק שירותי בריאות הוליסטיים לנוער באורגון שבארצות הברית. במידה ותראו זאת לנכון, אתם מוזמנים לתרום למטרה חיובית זו דרך תודה רבה לך ג'ואל!
שימוש בוידאו באישור ע"י היוצר (ג'ואל מיטצ'ל)
הסרט עצמנו נמשך כשלוש דקות, מלווה במוזיקה נעימה. אך במציאות האירוע נמשך כ 45 דקות של בכי בלתי פוסק של הילדה, ונוכחות מלאה של האב, בלי לומר מילה, בהקשבה מלאה לילדה ולמה שהיא זקוקה לו באותו רגע. כאשר הילדה הסתובבה האב הסתובב איתה, לא נגע, רק היה נוכח.
בעולם המודרני למדנו לפחד מהרגשות, להדחיק אותם. למדנו שזה לא בטוח לאפשר לרגש כזה לצאת החוצה ועוד בצורה טהורה כל כך. הרבה הורים שנמצאים במצבים כאלה מול הילדים שלהם נלחצים, מתעצבנים, משתקים. הרגשות האלה מאיימים עלינו הרבה פעמים, מפגישים אותנו עם המקומות שהכי קשה לנו לפגוש בתוכנו. ואז נוצרים בתוכנו ההורים ההתנגדות, כעס, תסכול, יאוש, תחושת ויתור. מתוך תחושות אילו הורים רבים, מחפשים פיתרון. ואחד הפיתרונות היא לומר לילד/ה מה לעשות. וכך לייצר מצב של שליטה בילד/ה, וביטול העצמי שלהם ושל הרגשות שלהם.
מצבים כאלו של קונפליקט רגשי בהורה עשויים להוביל לפגיעה במערכת היחסים בין הילדים להורים. בסיטואציה כזו שבה ההורה לא מסוגל להכיל ילד שבסערת רגשות (מאחר והוא מונע רגשית בעצמו ) יכולים לייצר אצל הילדים תחושה של חוסר ביטחון עצמי, חשש להביע את עצמם, או להראות איך הם באמת מרגישים. אלו, בתורם, עשויים לגרום לילדים להתנתק מעצמם ומהרגשות שלהם, הרגל שילווה אותם כאשר יהיו הורים בעצמם – והמעגל מתחיל מחדש.
כי ככל שהורה ירתע מהרגעים שבהם הילדים בסערת רגשות, ככה ההשפעה על הילד תהיה משמעותית יותר.
אז מה עושים?
איך אנחנו כהורים יכולים להוביל את עצמנו למצב שבו נוכל להיות נוכחים עם הילדים שלנו, גם כאשר הם בסערת רגשות? איך נוכל להיות עבורם בנוכחות מלאה, כמו האבא שבסרטון?
דבר ראשון ולדעתי הכי חשוב, זה להיות במודעות כלפי עצמנו באותו הרגע. כלומר, קודם כל אנחנו ההורים צריכים לנשום, ולהיות מסוגלים להיות שם בשביל עצמנו. כדי שנוכל לעשות זאת, עלינו לדאוג לרווחה אישית שלנו, לקחת פסק זמן לעצמנו מידי פעם, לעשות משהו שיגרום לנו להרגיש טוב. לצאת קצת משגרת היום יום להחזיר את האנרגיות לעצמנו. כי כשיש לנו את עצמנו, הרבה יותר קל לנו להתפנות לילדים שלנו, ובכלל לסובבים אותנו.
חשוב גם להכניס פסק זמן זוגי וזמן איכות עם בן או בת הזוג. לייצר שיגרה כלשהי שתחזק את מערכת היחסים, ובסופו של דבר גם את הבית והתא המשפחתי, בשביל ההורים ובשביל הילד. כי כשההורים רגועים ויציבים, התחושה הזו מהדהדת לילדים ומשרה בהם תחושת ביטחון. ההשקעה של ההורים בזוגיות צריכה להיות קבועה. לכן קבעו לעצמכם זמן קבוע ביומן שיהיה רק שלכם. זהו זמן מקודש לזוגיות.
גם אני מוצאת את עצמי לעיתים מוצפת רגשית, ובלי פניות רגשית לסובבים אותי. בתקופות כאלה אני משתדלת לקבוע לי זמן ביומן לטיפול עצמי (בין עם זה עם מטפל/ת, או אפילו זמן מדיטציה).לפעמים זה לוקח זמן עד שאני מוצאת את הפניות לטפל בעצמי, אך עושה הכל כדי שזה יקרה.
ורק לאחר שאני מרגישה שיש לי את היציבות עם עצמי, ואת היכולת להכיל את עצמי ואת הסביבה שלי, אני יכולה באמת להיות נוכחת עבור אנשים אחרים.
נוכחות ומודעות: עם הילדים ובשבילם
השלב הבא הוא להיות מודעים למה שקורה עם הילדים. ההורה צריך זהות מה קורה איתם באותו הרגע, ולהביע את ההכרה הזו באופן כלשהו. לכן, אם הילד/ה מתחילים לבכות, רדו לגובה העיניים שלהם, שבו על ידם, הראו להם שאתם איתם באמצעות נוכחותכם הפיזית. אם הילדים כבר מתקשרים במילים אתם יכולים לשאול אותם מה הם מרגישים. כך או כך אתם יכולים לשקף להם את הרגש שהם חווים במילים שלכם. למשל לומר להם: "אני רואה שאת כועסת, מותר לך לכעוס, אני כאן איתך, ואת יכולה לכעוס". או "אני רואה שאת עצובה. אני יודע, זה כואב כשעצובים, זה לא נעים. את יכולה להיות עצובה, אני עדיין אוהב אותך."
וכך, פשוט אפשרו לילדים להביע את הרגש בדיוק כפי שהם חווים אותו, עם יצירת מרחב בטוח עבורם. האמת שאינכם חייבים לומר כלום. רק להיות בנוכחות עם הילדים. כמו בסרטון, אני ממליצה לכם לשים לב למה שהילד זקוק באותו רגע. זה יכול להיות מגע יד, חיבוק, ולפעמים גם מרחב ואז הדבר הכי טוב הוא לא לגעת, או לשחרר את החיבוק. לפעמים גם את זה צריך.
כאשר הרגש עובר וסערת הרגשות חולפת, אם הילדים מאפשרים זאת ניתן להניח יד רכה על הגב כדי לגרום להם להרגיש שהם מוחזקים. גם עכשיו אינכם חייבים לומר כלום, רק לאפשר לילד להמשיך להוציא הכל החוצה. זה יכול לקחת 5 דקות, זה יכול לקחת רבע שעה, אפילו יותר. אבל בסוף זה נגמר.
ואחרי זה מגיע השקט. לא רק באוזני ההורים, אלה גם בתוך הילדים. שקט פנימי, שלווה, משהו עמוק נרגע. ובמקום סערת הרגשות יש מקום למשהו חדש: צחוק, שמחה, אהבה, מגע.
נוכחות מלאה יכולה להיות הרבה דברים
לפני כמה שנים עבדתי בגן. היה לנו שם ארנב שאיתו הילדים יכלו לשחק. אחת הילדות בגן פחדה מהארנב. בכל פעם שהארנב הסתובב חופשי, היא התחילה לבכות. מאחר והבית של הארנב היה גן הילדים, היא נאלצה להתמודד עם הפחד הזה מדי יום.
כדי לעזור לה להתגבר על הפחד, החלטתי יום אחד פשוט להיות איתה, ולאפשר לה להרגיש את הפחד עד הסוף. ירדתי לגובה העניים שלה, עודדתי אותה להרגיש את מה שהיא חווה. היא בכתה, ואני הייתי איתה. ותוך 10 דקות היא נרגעה. עוד באותו יום היא ישבה רגועה בזמן שהארנב קיפץ על ידה. הפעם היא לא פחדה, אפילו הסתקרנה. לאט לאט היא התחילה להתעניין בארנב, לשחק איתו בעצמה, וכעבור בסך הכל שבועיים הארנב אפילו היה אצלה בבית והיא טיפלה בו בסוף השבוע. זה קרה פשוט כי אפשרתי לילדה לתת מקום לפחד שהיה לה מהארנב, עד שהפחד יצא, ונוצר מקום למשהו חדש – סקרנות, חיבה, חברות.
כאשר אנחנו מתחילים לתרגל נוכחות מלאה עם עצמנו ולאחר מכן עם ילדינו, התקפי הבכי והזעם הולכים ומתרחקים אחד מהשני, העוצמה שלהם קטנה, ומשך הזמן שלהם מתקצר. נסו זאת בעצמכם ואני מאמינה שהחיים בבית והדינימיקה עם הילדים יהיו רגועים יותר ושלווים יותר. מה שישאיר יותר מקום לאהבה, קרבה, וחיבור ביניכם לבין ילדיכם.
שיטת המסע כגישה לנוכחות מלאה
אני מתחברת לגישת הנוכחות המלאה עם הרגש מתוך עבודתי עם שיטת המסע שפיתחה ברנדון בייס. שיטת המסע מעודדת אותנו לתת מקום לרגשות, להרגיש אותן, לפרוק ולשחרר, מה שמוביל לתהליך ריפוי עמוק. כמטפלת שעובדת עם שיטת המסע מאז שנת 2011 גיליתי שעבורי זאת הדרך הכי עמוקה והכי יעילה לשיחרור חוויות וטראומות שנתקעו בגוף במשך שנים, לפעמים אפילו מהילדות המוקדמת.
ולכן לדעתי אנו ההורים צריכים לתת לילדים מקום בטוח לפרוק את הרגשות בגיל צעיר, וכך להפוך זאת להרגל ואורח חיים. כי כאשר אנחנו מאפשרים לילדים שלנו להיות הם עצמם, ולבטא בכנות את כל התחושות והרגשות שלהם, אנחנו בעצם אומרים להם שאנחנו אוהבים אתכם כמו שהם, עם כל מה שהם מביאים בכל רגע.
מסר כזה מאפשר לגדל ילדים שנותנים אמון שלם בנו ההורים. הילדים לומדים שיש להם מקום לבטא את עצמם כמו שהם, ושלרגשות ולתחושות שלהם יש לגיטימציה ומקום. כך אנחנו מעודדים את הילדים להתחבר לרגשות ולגוף שלהם מגיל צעיר. ובמקביל, הם לומדים לומר לנו מה הם צריכים, מה נעים להם ומה לא, ואיך לבחור בדברים שנכונים עבורם.
גישה כזו של נוכחות מצידנו ההורים היא קרקע בטוחה ויציבה לגידול ילדים עם ביטחון בעצמם ובחיים, שיודעים שההורים רואים אותם, שומעים אותם, ותמיד-תמיד אוהבים אותם.
אם גם אתם מעוניינים להתחבר יותר לעצמכם, עבור הצמיחה האישית שלכם כבני אדם, כהורים או שניהם, אני מזמינה אתכם אלי לסדרת טיפולים בשיטת המסע וטכניקות נוספות. הקליניקה היא מקום בטוח, בו גם אתם יכולים להיות עצמכם, להשמיע את קולכם לתת מקום לכל הרגשות שלכם ולעבור ריפוי עמוק שמוביל לשלווה ופיתוח החוסן הנדרש להתגבר על אתגרים.
נטע סימן טוב
מטפלת רגשית הוליסטית
